על חשבון מי קמפיין המשפיעים של סמוטריץ'? על חשבוננו
בימים שבהם הציבור מצפה ממנהיגיו לשקיפות, אחריות ונאמנות לכספי הציבור, מתברר כי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בחר לנתב תקציבים למטרות שיווק עצמי.
במסגרת קמפיין "החזר כסף למילואים", נחשף כי סמוטריץ' שכר את שירותיהם של משפיעני רשת, ביניהם משה כורסיה ואמילי עמרוסי, כדי לקדם את יוזמותיו ברשתות החברתיות. המהלך עורר ביקורת ציבורית נרחבת, בעיקר כלפי משפיעני הרשת ששיתפו פעולה, כיוון שמדובר בשימוש בכספי ציבור לצורך קידום תדמיתו האישית של השר, תחת מסווה של תמיכה במשרתי המילואים.
כורסיה התקפל מיד ופרסם פוסט מפייס באינסטגרם, והתנצל שקידם את השר. לאמילי עמרוסי זה לקח קצת יותר זמן, אבל גם היא בסוף הבינה כמה הדבר בעייתי.
בואו נעשה קמפיינים שמרימים למילואימניקים מצד אחד, ומהצד השני נקדם חוק גיוס שמשאיר אותם לשאת את כל הנטל לבד
ההחלטה להקצות כספים למטרות שיווקיות במקום להבטיח שהתקציבים יגיעו ישירות למי שזקוקים להם באמת, המילואימניקים ובני משפחותיהם, מעוררת שאלות קשות על סדרי העדיפויות של הנהגת המדינה. אבל לזה כבר התרגלנו. בואו נעשה קמפיינים שמרימים למילואימניקים מצד אחד, ומהצד השני נקדם חוק גיוס שמשאיר אותם לשאת את כל הנטל לבד.
הדבר המקומם באמת הוא שהמשפיעים האלה קיבלו תשלום כדי לקדם את סמוטריץ' בעצמו. וממי לדעתכם יוצא הכסף לקמפיין הזה? נכון. מהכיס שלנו.
אין גבול.
600 ימים של כישלון, ועוד יומיים
בעוד בנימין נתניהו ממשיך לשחק ברגשות של משפחות החטופים עם רמיזות על עסקה ודיונים על עסקאות חלקיות שיסיתו את המשפחות אחת נגד השנייה עובדה אחת לא משתנה: 58 חטופים עדיין נמצאים בעזה. החטיפה שלהם הייתה כישלון של מדינת ישראל כולה (כן, כולל ראש הממשלה), והעובדה שהם עדיין נמצאים במנהרות של חמאס היא כישלון גדול עוד יותר. הפרה של החוזה הבסיסי ביותר בין אזרח לבין המדינה שלו. הקריאה להקריב את הקורבנות האלה כדי לשמר שאיפות משיחיות ולהחזיק בהגה השלטון מזעזעת.
מי מהחטופים שהוחזר בעסקאות הקודמות, מגלה שעדיין לא ברור אם המדינה עומדת לגמרי מאחוריו. הסערה האחרונה התעוררה בעקבות קמפיין גיוס ההמונים שפתחה שורדת השבי דורון כץ אשר. בזמן שיא גייס הקמפיין 3.5 מיליון שקל. את היתר הבטיחו המארגנים לתרום. האם זה מספיק? לא בטוח.
העובדה שהחטופים פונים לגיוס המונים לא מעידה עליהם, כמו שהיא מעידה על המדינה, ועל רמת האמון שרוחשים לה אזרחיה
המדינה מעניקה חבילת תמיכה כלכלית, שמורכבת מכמה סוגים של קצבאות, כל אחת בעלת סיבה איומה יותר מהאחרת. אחת בגלל השבי, השנייה בגלל היותם של החטופים נפגעי פעולות איבה, שלישית בגלל שאיבדו את בני משפחותיהם. למעשה, לכל חטוף חישוב משלו. באופן כללי, מדובר בקצבאות חודשיות של מעל 9,000 שקלים, על מענקים חד פעמיים של עשרות אלפי שקלים ביחד עם עוד זכויות סוציאליות.
העובדה שהחטופים פונים לגיוס המונים לא מעידה עליהם, כמו שהיא מעידה על המדינה, ועל רמת האמון שרוחשים לה אזרחיה. כמו בעסקאות החלקיות, היא שולחת את המשפחות להתחרות על תשומת ליבו של הציבור, במקום להעניק לאנשים האלה, שסבלו מהאסון הגדול בתולדות המדינה, לקבל את המגיע להם ואולי אולי לקוות לנהל חיים שקרובים לנורמליות.
אם לא יורידו בקרוב את הריבית, אנחנו נקרוס
אנחנו בטוחים שאתם לא מופתעים, אבל בפעם ה-11 ברציפות, ריבית בנק ישראל נותרה השבוע ללא שינוי על רמה של 4.5%, בהתאם לציפיות המוקדמות. ההחלטה התקבלה על רקע שיעור האינפלציה הגבוה שעומד הרחק מיעד יציבות המחירים של בנק ישראל, אי הוודאות בנוגע להשפעות הכלכליות של המשך המלחמה בעזה, והיציבות בשוק העבודה.
בהחלטה רמז בנק ישראל כי אין שום סיכוי שיוריד את הריבית השנה, והוא מכוון, אולי, להורדה ראשונה אי שם ברבעון הראשון של 2026.
מבחינת בנק ישראל מדובר בהתנהגות אחראית. אם יוריד את הריבית, לציבור יתפנה עוד כסף בחשבון הבנק שהוא עלול להחליט לבזבז במקום לחסוך, דבר שיתדלק את האינפלציה ועליית המחירים. אבל כאן בדיוק הבעיה.
רבים מהלווים נמצאים כבר בתוך לולאה: משפחות לוקחות הלוואות כדי לשלם משכנתא. זו כבר לא התנהלות פיננסית, זו הישרדות
אם בנק ישראל לא יוריד את הריבית, משקי הבית פשוט יקרסו. מי מבינינו שלקח הלוואה ומי שלקח משכנתא ויתקשה לעמוד בהחזרים.
רק השבוע פורסם דוח אשראי צרכני של בנק ישראל, שגילה עלייה חדה בלווים שמפגרים מעל 90 יום בהחזרי משכנתא – נתון שמהווה נורת אזהרה מהבהבת. לפי הדוח, משקי בית מפגרים בתשלומי המשכנתא, וכל מי שלקח משכנתא יודע שזה הדבר הראשון שמשלמים לפני הכל. המשמעות היא שרבים מהלווים נמצאים כבר בתוך לולאה: משפחות לוקחות הלוואות כדי לשלם משכנתא. זו כבר לא התנהלות פיננסית, זו הישרדות. כל חודש שעובר מקרב אותנו לנקודת השבר.
אם לא יורידו כאן ריבית השאלה היא לא האם תגיע הקריסה הגדולה, אלא מתי.
בחזרה לשורשים של הפריימריז
במערכת החינוך חסרים 2,500 מורים. לזה אין תכנית. מתמטיקה, מדעים ואנגלית נמצאים במשבר. אבל שר החינוך יואב קיש מצא פתרון דחוף: מבחן מיצ"ב חובה בתנ"ך לכיתות ד' וטיולים חובה ביהודה ושומרון. כי ברור שזה מה שהחינוך הישראלי צריך עכשיו.
קיש, שכבר מזמן שכח שאמר שהממשלה מתעסקת בשטויות, מקפיד לא לעסוק בנושאים החשובים במערכת החינוך הישראלי. חיזוק לימודי הליבה או חיזוק החינוך לדמוקרטיה? זה לא מביא קולות בפריימריז. במקום הוא מחזק את לימודי היהדות והתנ"ך, והבייס מאושר.
התכנית החדשה "שורשים - התוכנית הלאומית לזהות יהודית וציונית" מגדילה את החלק הלא-גמיש בתקציב גפ"ן - הקרן לפיתוח גישות חינוכיות נוספות שמאפשרת לבתי ספר לממן פעילויות חוץ בית ספריות - מ-18% ל-20.5%. מתוך העלייה, 4% יוקדשו לתכנית החדשה. במקום לפתור את מחסור המורים או לחזק את לימודי הליבה, המשרד בוחר לכפות על בתי הספר שלושה ביקורים חובה בירושלים, ביקור במוזיאון שואה וטיולים ב"שבילי התנ"ך", שכמובן יכללו דגש על יהודה ושומרון.
המשרד אומר שלא תהיה כפייה, ואולי באמת לא תהיה, אבל המשרד מתווה את הדרך. למה דגש על סיורים ביהודה ושומרון? כי ככה, במשרד לא מצאו רציונל מלא. מחלוקת פוליטית שקורעת את העם כבר שנים? אירועים ביטחוניים? האנשים האלה, נו, פלסטינים, שגרים שם גם כן? אלה פחות חשובים.
אבל רגע, איפה שמענו את זה כבר? אה, כן. גדעון סער, 2012. אותה תכנית, אותם טיעונים, אפילו אותו שם קוד: "ביקורים בארץ האבות". אז התכנית כללה סיורים בחברון ו"סדנת ההר כערש האומה". 260 מורים כתבו מכתב מחאה נגד "שימוש מניפולטיבי בתלמידים ובמורים". סער הבטיח שאין כפייה ושהסיורים "אינם פוליטיים". היום קיש אומר את אותם הדברים, מילה במילה.
במשרד החינוך מנסים להתגונן. גורמים שם טוענים שהתכנית מאפשרת גמישות מלאה, שבתי הספר יוכלו לבנות את התוכניות "בצורה שבה הם רוצים לקחת את הדברים". הם מדגישים שלגבי ביקורים בירושלים יש בחירה חופשית בין מוסדות שלטון, עיר עתיקה או מוזיאונים.
הם גם מתגוננים נגד החשש מ"הדתה". "אם ללמוד תנ"ך זה הדתה, אני לא חושב שללמוד תנ"ך זה הדתה", מנמקים במשרד. הם מציינים את חידון התנ"ך העולמי כדוגמה למשהו שמשתתפים בו מהמגזר הממלכתי והדתי כאחד. הם מדברים על לימוד "המורשת של העם שלנו" ו"החיבור של העם לארץ".
האמת? בסופו של דבר, הכל יסתכם ביותר סיורים. עוד יום שאבד מהוראה בכיתה, עוד עלות על מערכת שכבר מתפוררת, עוד עומס על מורים שעמוסים מעבר ליכולתם.
ויהיה מעניין לראות למי באמת מיועדת התכנית הזו. הביקורת מהשטח טוענת שהתכנית בפועל מיועדת לחינוך הממלכתי - הזרם שבו שיעור המתגייסים לצה"ל הוא הגבוה ביותר. במשרד החינוך, לעומת זאת, מתעקשים שמדובר בתכנית הנוגעת לכל הזרמים במערכת החינוך.
אולי מאחורי הכל מסתתרת עוד הזדמנות לצ'פר עוד עמותות שמחוברות למגזרים הנכונים. כאלו שרק במקרה מציגות תכניות שמתאימות לתכנית
אלה התלמידים שכבר מחוברים לזהות הישראלית, שכבר מכירים את התנ"ך ואת ההיסטוריה. סביבם פועלת רשת מרשימה של ארגונים מקצועיים כמו "כל ישראל חברים", מכון שלום הרטמן ו"בינה", שמפתחים תכנים מגוונים ועשירים לזהות יהודית ליברלית.
אם כך, למה התכנית הזו? אולי מאחורי הכל מסתתרת עוד הזדמנות לצ'פר עוד עמותות שמחוברות למגזרים הנכונים. כאלו שרק במקרה מציגות תכניות שמתאימות כמו כפפה ליד לתכנית. בסוף, נגלה שמדובר בעוד דרך לצ'פר את המקורבים לקואליציה, במקום לדאוג באמת לילדים.
בינתיים, 2,500 משרות הוראה ריקות ממתינות למילוי. מתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה - המקצועות שיקבעו את עתידה של המדינה - מתנוונים מחוסר תשומת לב. אבל מי צריך חישוב דיפרנציאלי כשאפשר ללמוד על קבר יוסף?
ההיסטוריה מלמדת שכל פעם שפוליטיקאים מנסים לתקן את "הזהות" במערכת החינוך, התוצאה היא הפוכה. הניסיון לכפות זהות יוצר התנגדות. הניסיון לחזק שייכות באמצעות כפייה מחליש אותה. ובמקום לטפל בבעיות האמיתיות של החינוך, אנחנו נשארים עם תכניות יפות לעיתונות ומערכת שממשיכה להתפורר.
אז כן, בואו נחזור לשורשים. לשורשים של חינוך איכותי: מורים טובים, תנאי עבודה ראויים, וחופש להתמקד בדברים שחשובים באמת.
הגיע הזמן שמשרד התקשורת יבטל את העמלה המבזה הזו
יניב פורת, לקוח ותיק של סלקום, גילה את אחת התופעות המקוממות בשוק התקשורת הישראלי – עמלת "מעבר חבילה". נשמע מוכר? אולי כי זה קורה ליותר לקוחות ממה שחשבתם.
פורת ביקש לעבור לחבילת סלולר זולה ואטרקטיבית יותר, הצעה שפורסמה כחלק ממבצע של החברה. אלא שבמקום ליהנות מהשדרוג, נתקל בדרישה של החברה לשלם 99 שקלים עמלת מעבר.
"מעבר חבילה מתבצע בדקות, בלחיצת כפתור, ולא דורש שום מאמץ מצד החברה", אומר פורת ל-mako. "אז למה אני משלם? זו פשוט גבייה על כלום. אין לזה שום הצדקה, בטח ובטח בימים כאלה, כשהציבור נאבק ביוקר המחיה".
הדרך היחידה לא לשלם היא לאיים שאתה עובר לחברה אחרת. אבל למה שנצטרך לנהל משא ומתן ולבזבז זמן כדי לקבל שירות בסיסי?
צריך לציין: המנהג לגבות עמלת מעבר הוא לא המצאה של סלקום. זה דבר שקורה בכל חברות התקשורת. הדרך היחידה לא לשלם היא כמובן לאיים שאתה עובר לחברה אחרת, ואז אולי יסכימו לוותר לך על העמלה או לפחות להפחית את גובהה. אבל למה שנצטרך לנהל משא ומתן ולבזבז זמן בוויכוחים ועצבים כדי לקבל שירות בסיסי?
משרד התקשורת פרסם בתחילת החודש כי הוא מבטל עמלה אחרת: עמלות על תשלום באמצעות הוראת קבע בנקאית שגובות חברות התקשורת, אם בוחרים לשלם להן דרך הבנק ולא דרך כרטיסי האשראי.
"העמלות נגבו במשך שנים על אף שלא היו מגובות בעלויות ממשיות, והיוו למעשה מדיניות מפלה כלפי לקוחות חסרי כרטיס אשראי. משלא קודמה אסדרה וולונטרית מצד החברות, חרף פניות המשרד, החליט השר לעגן את האיסור בתקנות לאחר שהסתיים זה מכבר הליך שימוע ציבורי בנושא", נכתב בהודעה לתקשורת.
הבאנו את נושא עמלת המעבר לפתחם ואנחנו ממתינים לתגובתם – אולי ירימו את הכפפה גם בעמלת הגזל הזו.