הבחירה אם להביא ילד לעולם היא מורכבת לכל אדם, וזו שאלה שזוגות רבים - בין אם הם הטרוסקסואלים או להט"ב - מקדישים לה מחשבה רבה, ולמרות שהחלום עלול להיות מאתגר להגשמה לחלק מהזוגות, הוא עדיין נפוץ ושגרתי. אם הדרך לשם עלולה להיות קשה ועמוסת מהמורות עבור זוגות - הדבר נכון ביתר שאת עבור גברים הומואים יחידנים.
בימינו אנו יש סוגים רבים של משפחות, ולמרות התפישה השמרנית המסורתית לפיה משפחה היא אבא, אמא וילד - בעשרות השנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר זוגות גאים מקימים משפחות, בין אם הם בזוגיות חד-מינית ובין אם בהורות משותפת. באופן טבעי רבים קושרים בין הרצון להפוך להורה ולהקים משפחה כצעד הבא המתבקש לזוגיות ונישואים, אך יש מי שבוחר להגשים את החלום לגמרי לבד.
אומרים שנדרש כפר שלם כדי לגדל ילד, אך המציאות מוכיחה שלעיתים כל מה שצריך זה אדם שנחוש לתת מעצמו. רפאל, בן 56 מגבעתיים, אב יחידני לעמית בת ה-10 ועלי בן ה-7, החליט שהוא לא מחכה לאף אחד כדי להגשים את חלום האבהות. "הייתי בזוגיות ארוכה ורציתי ילדים, אבל הוא לא רצה", הוא משתף בשיחה עם mako. "התחלתי תהליך של הורות משותפת והבנתי שזה לא הולך למקומות טובים. הבנתי שלא בא לי להכניס מישהי לחיים שלי בלי קשר רגשי ואני צריך להיות 'נשוי' לה עם ילד". 
זמן לא רב לאחר מכן רפאל נפרד מבן זוגו ויצא למסע פונדקאות לבדו. כבר מההתחלה הדרך לא הייתה קלה. העוברים שהופרו לא נקלטו בפעמים הראשונות, ולאחר שהניסיון השלישי נכשל הוא מכר את ביתו בתל אביב ועבר להתגורר אצל אחיו כדי להצליח לממן ניסיונות נוספים. "באתי מרקע של זוגיות ארוכה, מסיבות ובילויים. פתאום תפסתי שינוי, לא הייתי פנוי לאהבה, פתאום אין כסף, השקעתי בזה ולא קיבלתי תוצאות".
לבסוף קיבל רפאל את האולטרסאונד המיוחל: העובר נקלט ויש דופק. בתו הבכורה, עמית, נולדה בתאילנד, וכעבור שלוש שנים הביא ילד נוסף - עלי. אחרי שכבר הגשים את החלום, רפאל מתאר את הבית שבנה עבור ילדיו ומספר כמה האבהות שינתה אותו. "אני החלטתי עם עצמי שההורות שלי תהיה שונה ממה שגדלתי. לקחתי על עצמי שנחיה בסביבה רגועה וככה הבית שלנו מתנהל, בלי הרבה דרמות", הוא מספר.
כשרפאל החליט לצאת לדרך, הוא לא ידע שההחלטה תשנה לא רק את חייו האישיים אלא גם חייו המקצועיים. "לא הייתי מסמר הערב או כזה שיושב בראש השולחן וצועק. הייתי נוטה להיות הבחור השקט", הוא משתף. "החלטתי בשביל הילדים שלי לשנות את עצמי, כדי לתת להם ביטחון. לכן אני רוצה גם להביא את הסיפור שלי, שיהיו יותר אבות יחידנים כמוני".
היום, רפאל הוא בעליה של סוכנות הפונדקאות WE, שהקים במטרה לתת ללקוחות חוויה טובה יותר מזו שהייתה לו. את הסוכנות פתח בזמן שליווה זוג אחד בלבד, אך הלקוחות המשיכו להגיע מפה לאוזן, עד שכיום רפאל מעסיק צוות שמלווה זוגות והורים יחידנים בהליכי פונדקאות ברחבי העולם. 
"זה לא היה החלום שלי לגדל ילד לבד"
עו"ד מתן חודורוב, בעל משרד עורכי דין המתמחה בהגירה ופונדקאות, גם הוא אב יחידני לשניים - קייט וליאו - ומשמש בתור היועץ המשפטי של הסוכנות. מתן הביא לעולם זוג תאומים יחד עם בן זוגו לשעבר, וחצי שנה לאחר שנולדו הצטרפה למשפחה גם קייט, בתו הביולוגית.
לפני כמה שנים הזוג נפרד, ומאז התאומים גרים עם בן הזוג, ואילו מתן מגדל את קייט בעצמו. מתן מספר שההחלטה להביא ילד נוסף הגיעה מתוך מחשבה על הרצון ליצור לה תא משפחתי רחב יותר. "זה לא היה החלום שלי לגדל ילד לבד, אבל הבנתי שאם בשנים הקרובות לא יהיה לי ילד, אז לא יהיה לי", הוא מספר ומוסיף: "היכולת שלי להכיל ולקום בלילה ולטפל בילד קטן שונה מאשר כשהייתי בן 30 להיום, כשאני עם קריירה יותר רצינית וילדה בבית, מנהל משק בית לבד".
אבל לכל מטבע יש שני צדדים ומתן גילה גם צדדים חיוביים. "החוויה להביא ילד שונה אצלי עכשיו, לא רק בגלל שאני לבד, אלא דווקא כי יש ילדה בת 10 בבית שהיא מקלחת אותו ועוזרת לי", הוא מספר. "היא כמו אמא קטנה, שזה קצת שונה מלהביא ילדים בהפרש של שנה-שנתיים. אתה מביא ילד למסגרת, היא כל כך רצתה אח שהיא גם חלק מזה".
למרות שזו לא בחירה טריוויאלית, מתן ורפאל מתארים מספר הולך וגדל של גברים, הומואים וסטרייטים כאחד, אשר פונים להליך פונדקאות יחידני. אחד מהם הוא דודי אלדר, איש חינוך מחולון ואב לרואי בן ה-5. "בהתחלה לא חשבתי על הורות חד-הורית ולא הייתי בטוח שאני יכול לעשות את הפרויקט הזה לבד. שש שנים ניסיתי למצוא מישהי ובכל פעם זה נפל מכל מיני סיבות", הוא משתף. 
גם לאחר שניסיונות אלה לא צלחו, דודי עדיין חשש להביא ילד לבד. אבל בזכות התמיכה והחיזוק שקיבל מרפאל, הוא החליט לבסוף להביא ילד בפונדקאות לבדו. "רפאל עזר לי לשנות גישה, הוא דחף אותי ואני לא חושב שזה היה קורה בלעדיו".
גם עבורו הדרך לא הייתה פשוטה והוא איבד זוג תאומים בחודש החמישי להריון. בהמשך עובר נקלט והתפתח, אבל אז פרצה מגפת הקורונה והוא נאלץ לטוס לגיאורגיה שלושה חודשים לפני הלידה. לאחר שרואי נולד, הוא נשאר איתו חודשיים נוספים במדינה הזרה, כך שההתחלה הייתה קשה במיוחד.
שלושת האבות שקלו גם הורות משותפת - מהלך שלא התאים להם בסופו של דבר. הורות משותפת אומנם מגדילה את מספר האנשים שמטפלים בתינוק, אבל ההחלטה לצאת למסע הזה עם אדם כמעט זר זו בחירה שלא תמיד מתאימה לכולם. "אני רואה את זה מהלקוחות. לפעמים זה עובד נפלא, אבל לעיתים לא. לפעמים זה קטסטרופה", אומר מתן.
"להיות הורה יחידני זה לעשות המון ויתורים"
הקשיים הייחודים שעומדים בפני האבות שמביאים ילד בתהליך פונדקאות יקר ומורכב לא נגמרים כשהתינוק נולד, אלא רק משתנים. "אין את הביטחון הזה שמישהו נמצא איתך תחת קורת גג, אין למי לפרוק או לשתף. ברגעי משבר אתה לבד", אומר מתן, וגם דודי חווה תחושות דומות ומתאר את הוויתורים הכרוכים בבחירה. "להיות הורה, ובמיוחד הורה יחידני, זה לעשות המון ויתורים. לפעמים לזוגות צעירים קשה להבין שהם כבר לא מספר אחד, שיש ילד שצריך אותך ואתה חייב להיות שם בשבילו. היום אני קצת יותר משוחרר, אבל יותר ממה שרואי כל עולמי - אני כל עולמו. היו רגעים קשים להבין שאתה לבד בתוך הדבר הזה".
הקושי לא נשאר רק בתוך הבית אלא מגיע גם מבחוץ, בתגובות הסביבה שמעידות כי הסטיגמה על האב הלא-מעורב עדיין קיימת. "אני חושב שזה גם קשור לזה שאנחנו, הקהילה, תחת איזו זכוכית מגדלת. תמיד צריכים להוכיח את האבהות שלנו", דודי מסביר.
רפאל זוכר גם הוא את התגובות שקיבל. "לפני 11 שנה לא היו הרבה אבות יחידנים. המילים היחידות שאתה מקבל זה 'כל הכבוד' ואמירות כמו 'אתה מקלח אותה לבד? מלביש אותה לבד?'. אני אומר - למה כל הכבוד? אני לא יכול לעשות מה שאתם יכולים?". 
הספקות לא תמיד מגיעים רק מבחוץ. "תמיד יקנן בתוכי הספק - איזו שריטה יצרתי להם שאין להם אמא?", תוהה רפאל. "אבל אני מביא את הטוב שאני יכול וכמה שאני יכול, ואני מרגיע את עצמי שכל ילד נולד עם איזו שריטה, או שאנחנו מעבירים שריטה כהורים לילד. אז לפעמים השריטה היא כזאת, אבל הכי חשוב לי שהם ירגישו אהובים ומוגנים".
למרות שהסביבה יכולה להרים גבה, נראה שהילדים עצמם גדלים בטבעיות עם המשפחה המיוחדת שלהם. דודי בחר להיות שקוף עם בנו לגבי הליך הפונדקאות מאז ומתמיד, ויצר לו מעגל חברתי שבו משפחות מכל הסוגים - להט"ביות, סטרייטיות וגם חד-הוריות - כך שהם אינם חריגים בנוף.
רפאל מצא דרך משלו להתמודד עם השאלות הקשות. כשבתו עמית חזרה יום אחד מהגן ואמרה "אני רוצה אמא", הוא לא ידע איך להרגיע אותה. "אמרתי לה: עמית, את יודעת מה? מחר אנחנו הולכים לקנות לך אמא בסופר. היא התפקעה מצחוק", הוא מספר. ההומור והפתיחות הפכו להיות הכלים שלו להתמודד עם השאלות הטבעיות של הילדים, ולהראות להם שגם משפחה שונה יכולה להיות מקום של שמחה וביטחון.
בסופו של דבר, עמית ועלי של רפאל, קייט וליאו של מתן, ורואי של דודי יגדלו עם סיפור שמתחיל במשפט "אבא שלי רצה אותי כל כך הרבה שהוא עשה הכל כדי להביא אותי לעולם". הכפר שמגדל ילד יכול לבוא בצורות שונות - לפעמים הוא מורכב מזוג, לפעמים ממשפחה מורחבת, ולפעמים הוא מתחיל באדם אחד שהחליט שהאהבה שיש לו לתת גדולה מהפחדים. השאלה האמיתית איננה מי חסר במשפחה, אלא מה קיים בה - ובמקרה הזה, יש בה בדיוק מה שילדים צריכים - אהבה, ביטחון ונוכחות מלאה.