אם תשוחחו עם זוהר אסף אשר, רקדן וסטודנט לעיצוב שיער שחי בסן פרנסיסקו בשנים האחרונות, תבחינו באיטיות וצרידות קולו. כעת, לאחר שטיפל בשיניים הקדמיות שהיו חסרות בעזרת תותבות ולאחר שהחתכים בפנים נתפרו, רק חדי האבחנה ישימו לב לצלקות שעל פניו, כעדות אילמת לתקרית שגרמה לו לשקוע בתרדמת 27 ימים וכמעט עלתה לו בחייו.
את רגעי ההתעוררות זוהר מתאר כאירוע מצלק. "קמתי במיטת בית החולים והיה קשה לי לדבר. הראייה הייתה מטושטשת ולא קלטתי מה קרה. הייתי מחובר למכשירים, לאט לאט הראייה חזרה והבנתי שיש לי חור בבסיס הצוואר", הוא נזכר בעצב, ומצביע על הצלקת של צינור ההנשמה. "היה מחובר לי בלחי צינור זונדה כדי שיזינו אותי עם אוכל ונוזלים, קטטר מחובר אתם יודעים איפה. קלטתי שאני בלי שיניים קדמיות".
זוהר ממשיך ומתאר כיצד האחות שלצידו החלה לנסות להסביר לו מה קרה, למרות שגם היא לא באמת הייתה בטוחה מה להגיד. "אני יודע להגיד איך זה התחיל, אבל אין לי מושג איך הגעתי למצב שאני מתעורר ככה".
אתה מתאר תחושה קשה.
"טראומטי, שוק מוחלט. בכיתי. חבר טוב שליווה אותי כל יום הביא לי דברים מהבית. רק אחרי שבוע יכולתי סוף סוף לשתות קולה. הם היו בהלם שהתעוררתי, כי נתנו לי רק 70% סיכוי להתעורר. האחות נתנה לי תמונות של המשפחה שלי ומכתבים. מסתבר שהאחים שלי הגיעו, אחד מישראל והשני מניו יורק. הם ניקו את כל החדר מהדם וזרקו את המזרן שהיה מוכתם בדם. יש תמונות קשות, החדר היה נראה כמו זירת רצח. זה היה נראה כמו 7 באוקטובר: יש סימנים של ידיים עם דם על הקירות, דם על המיטה, המראה, הרצפה".
זוהר ממשיך ומספר בקול כמעט מונוטוני על אותו לילה ועל מה שהוביל לפציעה החמורה. "פתחתי את המצח ואת הגבה, שתפרו לי. שברתי את האף, יש לי חתכים ברגליים. נכנסתי במראה. ממה שהבנתי, השותפים שלי לדירה מצאו אותי בסביבות 6 בבוקר. הם דפקו על הדלת בגלל הרעש, ואז נגלה בפניהם מחזה האימים. הם הזמינו אמבולנס. זה מה שהציל את חיי". 
"לא הייתי מתמסטל, אלא לוקח ג'י כדי לתפקד"
לא קל לזוהר (34) לדבר על מה שעבר, אבל הוא נחוש לחשוף איך נפצע בצורה כה קיצונית, כדי אולי להצליח לעזור למי שעלול להגיע למצב דומה. למעשה, הפציעה המחרידה שלו היא ככל הנראה מעשה ידיו שלו עצמו, בתגובה של הגוף להתמכרות שממנה ניסה להירפא וכמעט הצליח - עד אותו לילה.
"הסיבה לתרדמת הייתה שאני מכור", חושף זוהר באומץ וגילוי לב. "הייתי נקי במשך חצי שנה, עם תוכנית 12 השלבים לגמילה, עם חונך ופגישות והכל. התפכחתי כדי לפגוש את המשפחה שלי, שידעתי שעתידה להגיע לניו יורק. לא רציתי לפספס את ההזדמנות לראות את ההורים שלי, שהם הכי יקרים לי, אז כדי להתפכח שלחתי את עצמי למכון גמילה".
זוהר ממשיך ומספר שהתמכר ל-GHB (שנקרא גם "ג'י" או "ג'ינה", ומוכר בישראל בתור "סם האונס"). "כשהגוף שלי מקבל ג'י ואז מפסיק ולא מקבל עוד יש לי תסמיני גמילה: ידיים רועדות, התחרשות ואז עיוורון, קריסת מערכות כללית. זה מה שקורה אם אני מתחיל עם ג'י", הוא מספר ומציין שזה קרה פעם אחת בעבר, והיה הרגע ששלח אותו למכון גמילה. "לא הייתי מתמסטל, אלא לוקח ג'י כדי לתפקד. לא הייתי עושה ג'י ויוצא לבלות ולרקוד, אלא הולך ללמוד, למכון כושר, לעבודה. זה לא היה חיים של פארטי כל יום", הוא ממשיך ומסביר שההתמכרות החריפה התפתחה במהלך של 3 שנים, לאחר פרידה קשה.
משברי המידע שהצליח לאסוף, זוהר מספר כי באותו לילה הוא ככל הנראה סומם ללא ידיעתו, מה שהוביל לתגובה החריפה שבמהלכה פצע את עצמו. "הזמנתי בחור מגריינדר שאמר לי שהוא מבקר מבוסטון. מזגתי לנו מיץ, הלכתי רגע לשירותים וכשחזרתי שתיתי את המיץ. תוך כדי הערב פתאום התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה אך מוכרת. אמרתי לעצמי שזה לא ייתכן, שאני פיכח, ומשם אני לא זוכר כלום. זה היה סביב 3 בבוקר, והדבר הבא שאני זוכר זה שאני מתעורר בבית החולים כמעט חודש אחר כך".
את החלקים החסרים בפאזל זוהר הרכיב באמצעות מה שסיפרו לו השותפים לדירה וחברו הטוב דסטין, שהביא נר זיכרון אלקטרוני מבית חב"ד המקומי. "דסטין הראה לי את התמונות של החדר ההרוס", נזכר זוהר. "כשהייתי בתרדמת הוא הלך לבית חב"ד והביא נר זיכרון אלקטרוני שעליו כתוב In Loving Memory – כאילו אני כבר מת. הייתי נכה 100% במשך שבועיים והייתי צריך עזרה בהכל. רק אחרי 10 ימים הצלחתי לקום מהמיטה עם הליכון. בעקבות התאונה והאשפוז חטפתי גם דלקת ריאות וקריש דם". 
מה בעצם קרה בבית?
"בגלל הג'י 'נפלתי', התחלתי לפרכס, איבדתי שליטה על הגוף. נפלתי על על הראש, כך כנראה איבדתי את השיניים, נכנסתי במראה וזה גרם לחתכים בכל הגוף. כנראה שנתקלתי בשולחן שפצע אותי בפנים ובגבה".
כשזוהר אומר "נפלתי" הוא לא מתכוון לנפילה רגילה, אלא למצב שבו אדם שנוטל מנת יתר של ג'י מאבד את ההכרה והשליטה על גופו, מחזה שאינו נדיר במסיבות גייז למרבה הצער. אלו הם רגעים מסוכנים שלרוב המשתמש כלל אינו זוכר, במסגרתם ניתן לנצל אותו, ולכן מוכר הסם במחוזותינו בתור "סם האונס".
זוהר משער כי ייתכן שבמשקה היה חומר נוסף מלבד ג'י, אבל מציין שאין לו כל אפשרות לדעת כי הבחור נעלם ללא עקבות. "אני אפילו לא זוכר שהוא הלך. אני זוכר שהייתי מאוד מסטול ומשם הכל בלאנק. השותפים סיפרו לי שהיה המון רעש במהלך הלילה מהחדר שלי ובבוקר כשהם פתחו את הדלת חשכו עיניהם. אין לי גישה אל הבחור או דרך לנסות להבין מה קרה לי", הוא מספר.
זוהר מתאר כיצד נאבק כדי להחלים, גם מדלקת ריאות שתקפה אותו וגם מקריש-דם שהתפתח בעקבותיה. רק שבועיים לאחר שהתעורר הוא שוחרר מבית החולים, וכעת הוא נוטל תרופות רבות והולך עם מקל הליכה. באפריל, יומיים לפני יום הולדתו ה-34, קיבל זוהר את חייו במתנה ושוחרר לדרך של שיקום ארוך וקשה, לאחר שירד במשקל משמעותית בשל התרדמת. חזותו החיצונית כמעט בלתי ניתנת לזיהוי בהשוואה לרקדן השרירי שהיה כשחי בתל אביב. 
"סשנים של כמסקס של שעות"
ותיקי חיי הלילה של תל אביב אולי יזכרו את זוהר, שרקד על במות ליין "הפוראבר תל אביב", לפני שהכיר את בן זוגו ועבר לגור בסן פרנסיסקו. את הדרך שהובילה להתמכרות הקשה הוא מתאר בתור מסלול שהומואים רבים בתל אביב מכירים היטב: צעיר מראשון לציון, שיצא מהארון בגיל 15 וגורש תחילה מהבית, נחשף אל חיי הלילה של העיר הגדולה ונמשך כמו פרפר לאש.
"בהתחלה אמא שלי לא קיבלה אותי. כשהיא סיפרה לאבא שלי הוא אמר לה 'בחיאת אנחנו יודעים את זה מאז שהוא בן 3'. כשהיא תפסה אותי עם גבר, בגיל 17 לפני הצבא, העיפו אותי מהבית. ישנתי בגן מאיר והייתי אוכל שאריות שאנשים השאירו על השולחן במסעדות", הוא מתאר. "איזה בחור מבוגר מאטרף אימץ אותי, בלי שום דרישה מינית. הוא נתן לי את המיטה וישן על הספה 3 חודשים. אחרי התקופה הזאת הוא יצר קשר עם אמא שלי, ואז חזרתי הביתה ומאז אנחנו חברות הכי טובות. בגיל 21 הכרתי גבר בן 35 שחשף אותי לעולם של אפטרים, צ'ילים וסמים. עד אז הייתי טיפוס של היפ-הופ ורוק כבד ואלכוהול. אבל אז התחלתי לצאת למסיבות גייז".
ב-2017 חל מהפך בחייו וזוהר עובר לארצות הברית בעקבות האהבה. לאחר שמערכת היחסים הזו לא צלחה, פגש זוהר את ק', ומערכת היחסים איתו עודדה התמכרות של ממש. "היינו עושים כמסקס שעות לפחות ארבע פעמים בשבוע. היינו לפעמים לוקחים חופש כי היינו מסטולים מדי מכדי לתפקד, כי כל הלילה חגגנו. בבוקר היינו סוגרים את הווילונות, שמים אורות לייזר ועושים מין שעות על גבי שעות, מלא ג'ינה ואקסטות".
לאחר תקופה ארוכה שבמהלכה עשו המון סמים, זוהר התחיל ליטול ג'י באופן קבוע בבקרים. "הייתי קם בבוקר, עושה מנה, הולך למכון, עושה מנה, הולך לעבודה, עושה מנה – הוצאתי 200 דולר ביום", הוא נזכר. "הרגשתי ביטחון עצמי, סקסי, שאני יכול לשלוט בעולם ואף אחד לא יעצור אותי, שמחה וחרמנות מטורפת. כשבאתי לביקור בארץ, לפתע בטיסה החלו לי רעידות ופרכוסים ולא הבנתי מה קורה לי. כשזה קרה בבית בארוחת ערב אמא שלי התחילה לבכות. זה היה שנה אחרי שהתחלתי להשתמש, אז התסמינים עדיין לא כללו חירשות ועיוורון. אמא שלי ליוותה אותי, האכילה אותי, דאגה לי, וכנראה שפיזית נגמלתי, אבל כשחזרתי לארה"ב חזרתי להשתמש, כי בארץ פשוט לא היה אז". 
לאחר שחזר לארצות הברית ב-2021 ההתמכרות החריפה, ולמרות שפגש רופא שניסה לסייע ושלח אותו פעמיים לגמילה עצמית, הוא נפל מחדש לשימוש יום-יומי בסם. "סירבתי ללכת למכון גמילה מסודר כי אמרתי לעצמי שאני יכול להפסיק מתי שבא לי, שאני עושה את זה בשביל הפאן. אבל בשלב הזה הגוף שלי כבר לא יכול היה לתפקד בלי זה".
כמו בסרט "רקוויאם לחלום", התיאור של זוהר הופך יותר ויותר קשה. הוא מספר איך סקס הפך להיות חלק גדול מהחיים שלו, ואיך השימוש הקצין ככל שהזמן עבר: "הייתי צריך מנה משולשת, יותר מכל אחד אחר, רק כדי להירדם. אנשים לוקחים 1.5 מ"ל כדי לתפוס ראש, אבל אני הייתי צריך 7 מ"ל. הייתי נרדם לשינה של ג'י, מתעורר אחרי שעתיים ועושה שוב. כשעושים ג'י כדי להירדם זו לא באמת שינה, זו תרדמת של שעות, אבל לא שינה. כך זה היה במשך שנתיים".
מתי אתה מבין שאתה צריך עזרה?
"ההורים שלי הודיעו שהם מגיעים לארצות הברית ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני מפספס את זה, אז אשפזתי את עצמי במכון גמילה, והצלחתי. הייתי חצי שנה פיכח ועליתי במשקל מחדש, הצלחתי בלימודים. רק אחרי שהתפכחתי הבנתי כמה ג'י הרס לי את החיים".
עוד מספר זוהר שרק עם ההתפכחות נחתה עליו ההבנה כמה חייו היו שרויים בכאוס - הוא לא אכל מסודר או ניקה, הוא היה מקיא על השטיחים וקורס לתרדמת מאולצת של כימיקל ממנו נאלץ לעשות עוד ועוד, רק כי חשב שהקיא את המנה הקודמת. לאחר הגמילה, הציונים החלו לעלות מחדש עד להצטיינות, הוא חזר להיות יצירתי והמצב הכללי פשוט השתפר.
"יש מי שיכול לטפל בכם. אל תתביישו לבקש עזרה"
זוהר סירב תחילה לחשוף את סיפורו, אך מוות של מכר מג'י ימים ספורים לפני הראיון הובילו אותו להבנה שמה שקרה לו - יכול לקרות לכל אחד. "אומנם המערכות שונות, אבל יש עזרה בישראל", הוא מבקש למסור. "הפגישות של NA כל כך חשובות. כשלא יכולתי לצאת מהבית, הם באו לאסוף אותי. הם נותנים תמיכה. כשמתחילים תסמיני גמילה - יש מי שיכול לטפל בכם. אל תתביישו לבקש עזרה. מי שמכור שילך לחדר מיון ויספר מה קורה. החיים יפים ואתם יכולים להצליח, יש מי שיעזור ויתמוך". 
הוא ממשיך ומדגיש כי בשלב ההבנה יש להיות מוקפים באנשים שרוצים בהצלחתך ובריאותך. הוא ממליץ לחתוך קשרים עם אנשים שחייהם סובבים סביב סמים ולהתעסק בדברים שנותנים פוקוס, אחרת אפשר לאבד את העבודה, המשפחה והחיים. "הסמים מוחקים את המוח. האקס הגשים לי חלום ללכת לדיסניוורלד, אבל אני לא זוכר מזה כלום כי הייתי על ג'י כל שעה עגולה", הוא אומר. "תושיבו את ההורים, תספרו להם. תבקשו עזרה ותמיכה. זה גם בסדר לעשות סאבלט לדירה לתקופה ולחזור רגע להורים, או לצאת לגמילה סגורה".
לפני סיום, הוא מפציר בנו "לא לסמוך על זרים". "תמיד תהיו בפוקוס, תמיד תבינו לפני המפגש האם הבחור הזר מהאפליקציה לוקח סמים או 'עושה פאן', כי אם כן - אתם לא מעוניינים", הוא אומר. "אם היום אני אעשה ג'י זה יהרוג אותי ומספיקה רק פעם אחת. יש מולי את הנר האלקטרוני של חב"ד שמזכיר לי את זה בכל יום", הוא אומר ומספר על הטיפולים הרפואיים והליכי השיקום שהוא עובר בימים אלה, אשר מסתכמים בעשרות אלפי דולרים. "את הסיפור שלי אני חושף בעיקר כי אני רוצה לעזור לאנשים, אבל גם כדי לבקש עזרה בקמפיין המימון של החשבונות הרפואיים והשיקום. אני יודע שיש אנשים טובים בארץ שבטח זוכרים אותי".