בית המשפט העליון בארצות הברית סירב מוקדם יותר השבוע לדון בעתירה שהוגשה לאחר שתלמיד כיתה ז' בבית הספר על שם ג'ון טי ניקולס במידלסבורו, מסצ'וסטס, סולק מהמוסד החינוכי לאחר שהגיע עם חולצה שעליה הכיתוב "יש רק שני מגדרים". בשל סירוב העליון לדון בעתירה, האיסור של בית הספר נותר על כנו. השופטים השמרנים בהרכב, סמואל אליטו וקלרנס תומס, התלוננו על ההחלטה שלא לדון בעתירה.

המקרה הונח בפני הרכב השופטים בידי התלמיד ליאם מוריסון, שהגיע עם החולצה המדוברת לבית הספר והתבקש להחליף אותה באופן מיידי בשל הגדרתה כמקדמת שיח שנאה. ב-2023 תבע מוריסון את ההנהלה המחוזית במידלסבורו, בשל הרחקתו מהשיעורים בגלל החולצה.

את מוריסון ייצגה פירמת עורכי דין נוצרית-קיצונית בשם "ברית מגנה על חופש" (ADF), שמנהלת באופן תדיר רדיפה משפטית בתיקים הקוראים תיגר על זכויות הקהילה הגאה. החברה מסווגת כקבוצה המקדמת תוכן שנאה על ידי הארגון "המרכז המשפטי לדרום העני", המנטר שיח של שנאה וקיצוניות ופועל לקידום שוויון וצדק גזעי בדרום ארצות הברית.

הכיתוב "יש רק שני מגדרים" הוא ביטוי שלרוב שגור בפי אידיאולוגים אנטי-להט"ב כדי לרמוז שזהויות על הקשת הטרנסית אינן לגיטימיות. הנהלת בית הספר קבעה כי החולצה מעליבה ומקדמת שיח שנאה, ומפירה את קוד ההתנהגות של בית הספר נגד קבוצות מיעוטים.

בשנת 2023 מוריסון היה תלמיד כיתה ז', והוא התבקש לסור אל ההנהלה לשיחה עם המנהלים, שסיפרו לו כי הוגשו נגדו תלונות על המסר הבעייתי. ההנהלה הבהירה בזמנו כי מדובר בשיח הנוגד את חוקי בית הספר, ומוריסון בחר לעזוב את בית הספר באותו יום, והוא לא ספג ענישה משמעתית בעקבות כך.

עם זאת, בחודשים שלאחר מכן מוריסון הגיע שוב לבית הספר עם אותה חולצה, אך עם המילה "מצונזר" מודבקת על חלק מהמסר. למוריסון נאמר בשנית כי עליו להסיר את החולצה - או שלא יוכל לשוב לשיער, והוא בחר פעם נוספת לעזוב את שטח בית הספר באופן מיידי. 

זהו לא המספר הפוליטי היחיד שמוריסון החליט לקדם באמצעים אופנתיים. הוא לבש חולצות עם כיתובים פוליטיים נוספים כמו "אל תדרסו אותי" או "זכות התיקון הראשון לחוקה", הקובע מנגנון הגנה לחמש חירויות: חופש הפולחן, העיתונות, האספה, המחאה וכמובן – חופש הביטוי. את החולצות הללו לא התבקש התלמיד להוריד. לטענת עורכי דינו, מוריסון הציע נקודת מבט אלטרנטיבית לחגיגות חודש הגאווה של בתי הספר במחוז, עם התצוגה של דגלי הגאווה והקידום של "מספר בלתי מוגבל של מגדרים". 

החלטת בית המשפט העליון שלא לדון בעתירה מותירה על כנה החלטות של ערכאות קודמות, שקבעו כי האיסור שקבע בית הספר אינו עובר על התיקון הראשון לחוקה ואינו מפר את זכותו של התלמיד לחופש הביטוי. כשהוא מוביל פאנל של שלושה שופטים בערכאת בית המשפט לערעורים של ארצות הברית (ערכאה קודמת לבית המשפט העליון), כתב ראש ההרכב השופט דייוויד ג'יי בארון כי זוהי זכותו של בית הספר לפקח על הביטוי של מוריסון.

"בהמשך לקביעה של בתי משפט אחרים שבחנו מקרים דומים, אנו מדגישים שבעולמות רבים של החיים הציבוריים על אדם לקחת בחשבון שהוא עלול להיות נתון למסרים שהינם משפילים בנוגע לגזע, מין, דת, או נטייה מינית, אפילו אם המסרים הללו קובלים על המאפיינים הללו", כותב השופט בארון. אך בזמן שתקדימי בית המשפט קובעים שעל בתי הספר לאפשר דיון בנושאים "הכי שנויים במחלוקת", אין המשמעות היא שעל בתי הספר הציבוריים להיות "מקומות ללא פיקוח כלל", הוא מוסיף.

בעשותו כן, נסמך בית המשפט על מספר תקדימים מהעבר, ביניהם המקרה של טינקר נגד הנהלת מחוז בתי הספר של קהילת דה מוין משנת 1969, שקבע כי סטודנטים אשר עונדים סרט שחור על זרועם במחאה על מלחמת ויאטנם לא הפריעו למהלך התקין של בית הספר. אך המקרה של מוריסון שונה, קבע בית המשפט.

המסר על החולצה "עלול לתקשר שרק שתי זהויות מגדריות, זכר ונקבה, הן אמיתיות, וכל השאר לא או לא קיימות", כתב השופט בארון. "לתלמידים שמזדהים באופן החורג משתי זהויות אלו ישנה הזכות להשתתף בפעילויות בית הספר, מבלי להתעמת עם מסרים התוקפים את הזהויות שלהם". 

"השאלה כאן היא לא האם לאסור על לבישת החולצות", המשיך, "אלא למי הסמכות לאסור את לבישתן – למחנכים או לשופטים הפדרליים. איננו יכולים לומר שבמקרה הזה חוקת ארצות הברית מסמיכה אותנו כשופטים לקבוע 'מה מהווה סביבה המקדמת למידה' בבית הספר, על פני המחנכים שנמצאים בשטח".